ריקוד אירי מסורתי הוא צורת אמנות עשירה המושרשת בהיסטוריה התרבותית של אירלנד. הוא כולל מספר סגנונות של ריקוד כגון ceili, ריקוד סט, ריקוד שון-נוס, והסגנון המוכר ביותר בעולם – ריקוד סטפ, שזכה לפופולריות של התופעה העולמית "Riverdance".

Ceili Dance

ריקוד Ceili: ריקודים Ceili הם ריקודים חברתיים הכוללים גיבושים של שניים עד שישה עשר רקדנים. הריקודים מבוצעים בדרך כלל בקווים או במעגלים. הצעדים והתנועות פשוטים יחסית לצורות אחרות של ריקוד אירי, והם מלווים באופן מסורתי במוזיקה אירית עממית תוססת.

Set Dancing

ריקוד סט: בדומה לריקוד סיילי, ריקוד תפאורה הוא גם צורת ריקוד חברתי אך מבוסס על קוודרילים שהיו ריקודי חצר. זה יותר לא רשמי ולעיתים קרובות מבוצע בקבוצות קטנות של ארבעה עד שמונה אנשים. לריקודי סט יש יציבה רגועה יותר ועבודת רגליים, לעתים קרובות מבוצעים בפאבים ובמפגשים חברתיים תוך התמקדות בהנאה ולא בטכניקה.

Sean-nós Dance

ריקוד שון-נוס: שון-נוס הוא סגנון ישן יותר של ריקוד סולו אירי. הוא ידוע בפסיעה הנמוכה עד הקרקע, בצעדים מאולתרים ובסגנון החופשי שלו. לעתים קרובות הרקדן מקיים אינטראקציה עם המוזיקאי, ויש פחות דגש על צורה נוקשה או בעיטות גבוהות. לעתים קרובות זה נחשב לריקוד האירי המסורתי "בסגנון הישן".

Step Dance

ריקוד סטפ: זהו הסגנון הנראה לרוב בריקוד אירי תחרותי ובמופעים כמו ריברדאנס. רקדנים לובשים תחפושות משוכללות ונעליים קשות שמשמיעות צליל מיוחד כשהן פוגעות ברצפה. הסגנון מאופיין בעבודת רגליים מהירה, בעיטות גבוהות ופלג גוף עליון קשיח. בתחרות היא כוללת ריקודים סולו וקבוצתיים כאחד.

כל הסגנונות הללו של הריקוד האירי המסורתי מלווים במוזיקה אירית מסורתית, מנוגנת בכלים כמו כינור, בודהרן (סוג של תוף), מקטרות Uilleann (סוג של חלילית), משרוקית הפח ועוד.

הריקוד האירי ראה התעוררות משמעותית בפופולריות בעשורים האחרונים, בעיקר בשל הצלחתן של מופעים כמו Riverdance ו- Lord of the Dance. אלה הפכו את האמנות למודרניות והביאו אותה לקהל עולמי. עם זאת, הצורות המסורתיות של הריקוד ממשיכות להתאמן ולחגוג הן באירלנד והן בקהילות איריות ברחבי העולם.