סיפורה המתגלגל של יהדות אירלנד
מסע של אמונה בן מאות שנים
אירלנד, מדינת האי הקטנה, מנהלת חיים פסטורליים ושלווים, ובעיקר חיים מעוררי קנאה. המדינה, על חמשת מיליון תושביה, מתגאה בנופים מרהיבים, היסטוריה מרתקת ותרבות תוססת, ונדמה שהיא רחוקה מכל הבלאגן והבעיות שמציפים את העולם בו אנו חיים. נכון, ההיסטוריה של אירלנד זרועה בסיפורי מלחמה, כיבושים, התנגדות וחוסן, אבל נדמה כי עכשיו הגיעה אירלנד לנחלה. בין שלל הסיפורים המרתקים של אירלנד ניצב בגאווה סיפורה של קהילה יהודית, קהילה קטנה אמנם, אך בעלת חשיבות ותרומה אדירה למדינת האי ולעולם.
אז בואו נצא למסע בסיפורה של יהדות אירלנד, מההתחלה ועד היום, דרך עולם של מאבקים, ניצחונות ותפקידה בעיצובה של אירלנד המודרנית.
סיפורה המרתק של יהדות אירלנד
העדות הראשונה על התיישבות יהודית באירלנד מתוארכת לשנת 1062, אבל נוכחות משמעותית של יהודים באירלנד החלה רק בסוף המאה ה-15, בעקבות גירוש היהודים מספרד ופורטוגל.
אחת מהדמויות המרתקות בקהילה האירית- יהודית של המאה ה-16 הייתה ויליאם אניאס ((William Annyas, שנבחר לראשות העיר יוגול שבמחוז קורק. אניאס, יהודי פורטוגלי שנמלט לאירלנד, שימש כדוגמת מופת על השתלבות בחברה האירית, וסיפורו גרם לרבים אחרים ללכת בעקבותיו ולקחת חלק פעיל בעיצוב החברה האירית שהייתה קתולית ברובה.
במאה ה-19 קיבלה מדינת האי עוד גל הגירה יהודית, כאשר מהגרים יהודים מליטא וממדינות אחרות שבמזרח אירופה עטו על דלתות אירלנד כדי להימלט מהפוגרומים והרדיפות שבארצם. אירלנד קיבלה בזרועות פתוחות את אותם יהודים ונתנה להם לקיים את מנהגי הדת והטקסים היהודים כמעט באופן מלא.
עד המאה ה-20 הופכת האוכלוסייה היהודית באירלנד לחלק ייחודי ותוסס מהקהילה האירית, ולמרות שמספרה לא עלה מעולם על כמה אלפים, הקהילה היהודית הופכת לשם דבר במדינה. רוב היהודים התיישבו בעיר הבירה דבלין, בשכונת פורטובלו (Portobello), שכונתה באותה התקופה 'ירושלים הקטנה'. הקהילה היהודית של שכונת פורטובלו הייתה מלוכדת ומחבקת, ורוב תושביה חיו חיי מסורת יהודים לצד השתלבות בחברה האירית הרחבה.
למרות היותה קהילה קטנה, יהדות אירלנד תרמה לחברה האירית ומעבר לה, כשהדוגמה הבולטת היא ללא ספק חיים הרצוג. הרצוג, שלימים נהיה נשיאה השישי של מדינת ישראל, נולד בעיר בלפסט, בירת צפון אירלנד, וגדל בעיר הבירה של אירלנד, דבלין. הרצוג קיים חיים יהודיים לצד השתלבות בחברה האירית, ועלה בשנת 1935 ארצה. הדמות האירית- יהודית המפורסמת ביותר עבור רבים מתושבי אירלנד היא כנראה ליאופולד בלום, הגיבור הבדיוני של 'יוליסס' שחיבר הסופר ג'יימס ג'ויס. דמויות יהודיות נוספות כוללות את רוברט בריסקו, פוליטיקאי אירי- יהודי שכיהן כראש עיריית דבלין.
יהדות אירלנד בתקופת מלחמת העולם השנייה
מלחמת העולם השנייה הביאה עמה תקופה אפלה בהיסטוריה לקהילה היהודית באירופה, תקופה שטלטלה את הקהילה היהודית באירלנד ושינתה את חייהם של רבים. אירלנד אמנם נותרה ניטרלית במהלך שנות המלחמה, אך תקופה זו הובילה להשלכות משמעותיות על הקהילה היהודית שהתגוררה במדינה.
למרות המרחק הגיאוגרפי ממוקדי השואה וממחנות ההשמדה הנוראים, החדשות על הזוועות שנגרמות ליהודים ברחבי אירופה גרמו לחרדה ותחושות פחד עמוקות בקרב הקהילה היהודית של אירלנד. היהודים חששו מפני פלישה נאצית למדינת האי הקטנה, ורבים שקלו לברוח.
באותה התקופה הייתה הקהילה היהודית של אירלנד חלק בלתי נפרד מהחברה האירית, כשדמויות יהודיות בולטות היו במוקדי הכוח של המדינה, אחד מהם הוא רוברט בריסקו, יהודי שהיה חבר בבית הפרלמנט האירי. למרות זאת, אירלנד היססה לקבל פליטים יהודים, במיוחד כאלו שהגיעו מגרמניה ואוסטריה, בשל חששות כלכליים, רגשות אנטישמיים בקרב פקידי ממשל מסוימים, וחששות מפני 'התגרות' בנאצים. רק מספר קטן של פליטים יהודים הצליחו להשיג מקלט באירלנד, אחד מהם היה הארי קרנוף, צייר אוסטרי נודע שהפך לחלק בלתי נפרד מהקהילה האמנותית של העיר דבלין.
למרות הזוועות שהתרחשו במדינות אירופה, הקהילה היהודית של אירלנד הייתה קהילה חזקה ומלוכדת, ואלו שמרו על חיי הדת והמסורת תוך הבנה שבני עמם הולכים ומתמעטים בזוועות השואה. בסופה של מלחמת העולם השנייה הקהילה היהודית באירלנד חשה הקלה עצומה לצד אבל עמוק כשהתבררו מימדי הזוועות. לחלק גדול מיהודי אירלנד היו קרובי משפחה בין ששת מיליוני הנרצחים, והקהילה היהודית של אירלנד שנת 1945 הייתה מוכת אבל ויגון.
עם הקמת מדינת ישראל יהודים אירים רבים עזבו את מדינת האי, ועלו לארץ הקודש. הקהילה היהודית באירלנד קטנה עקב גלי העלייה, אך אלו שנותרו המשיכו להיות חלק מהחברה האירית, ועיצבו את פניה של אירלנד המודרנית.
הקהילה היהודית של אירלנד כיום
בשנים האחרונות נכתב פרק חדש בסיפור היהדות האירית, עם גל חדש של מהגרים יהודים שהגיעו אל המדינה השקטה ממדינות כמו רוסיה, דרום אפריקה ואפילו מישראל. כיום תוכלו למצוא בבירה דבלין ומחוצה לה בתי כנסת, בתי ספר יהודים ומסעדות כשרות, ומספר היהודים במדינה עומד על כ-2,500, קהילה קטנה, אך חזקה.
הקהילה היהודית באירלנד נחשבת למגוונת למדי, עם חילונים, אורתודוקסים ורפורמים שמתגוררים זה לצד זה. 'המועצה הייצוגית היהודית של אירלנד' פועלת כארגון הגג היהודי במדינה, והיא מלכדת את יהודי האי ומקדמת את האינטרסים הקהילתיים לצד חתירה להשתלבות בחברה ובמדינה.
סיור בעקבות יהדות אירלנד
בבירה דבלין, וגם מחוצה לה, תוכלו למצוא זיכרונות מרגשים ועדויות לקהילה היהודית הענפה שהתגוררה, ועדיין מתגוררת במדינת האי השלווה.
המוזיאון היהודי האירי של דבלין (Irish Jewish Museum)
בשכונת פורטובלו, השכונה היהודית של דבלין שנקראה בעבר 'ירושלים הקטנה', נמצא המוזיאון היהודי האירי, שייקח אתכם למסע בהיסטוריה היהודית של אירלנד. המוזיאון, ששוכן בתוך בית כנסת עתיק, מציג פרטי אספנות מרגשים שמספרים את מנהגי הדת, חיי המשפחה וחוויית ההגירה של יהודי אירלנד. המוזיאון מנציח גם את חייהם של יהודי אירלנד במהלך המלחמות שפקדו את האי, ותמצאו בו גם חדר מיוחד שמוקדש לחיים הרצוג, הנשיא השישי של ישראל, שנולד בבלפסט וגדל בדבלין.
המוזיאון היהודי האירי הוא המקום המושלם לבקר בין דפי ההיסטוריה של הקהילה היהודית המקומית, בליבה של אירלנד, עיר הבירה דבלין.
בית הכנסת הגדול של דבלין (Dublin Hebrew Congregation)
בית כנסת אורתודוקסי שנחשב לגדול מבין בתי הכנסת של אירלנד. ממוקם בלב העיר דבלין, הבית כנסת הפעיל ייקח אתכם לסיור היסטורי מרגש באחד מהמוסדות שמלכדים את הקהילה היהודית האירית על שלל גווניה.
בית הקברות באליבו (Ballybough Cemetery)
בית הקברות באליבו שבדבלין הוא בית הקברות היהודי העתיק באירלנד, בו מצאו יהודי העיר והאזור את מנוחתם האחרונה מאז שנת 1718. ביקור בבית הקברות ההיסטורי ייקח אתכם לגלות את הקהילה היהודית של העיר דבלין בליבה של העיר.
סיפורה של הקהילה היהודית באירלנד הוא לא רק סיפור על הישרדות ותקומה, אלא בעיקר על היכולת לשזור שתי תרבויות שונות- אירית ויהודית, בצורה הרמונית מרגשת. למרות האתגרים הרבים שעברו יהודי אירלנד, הקהילה נשארה חזקה ומלוכדת, תוך שהיא תורמת לחברה האירית ומשתלבת בצורה יוצאת דופן בתרבות המקומית.
סיפור היהדות האירית מספק פריזמה ייחודית שדרכה ניתן להבין את ההיסטוריה הרב-תרבותית של אירלנד. סיפורה של היהדות האירית ממשיך להתפתח, כשהוא זוכר את העבר, אבל צועד לעתיד עם סימפוניה של דו קיום.
